דובר על ילדה כבת שנתיים עם פריחה נוראית בישבן במשך תקופה ארוכה. שום משחה או טיפול לא עזרו.
כשהתחלתי לבדוק אותה, עלה לי שזהו בעצם שלב התאוששות מקונפליקט של פרידה/דחייה המלווה בטינה מתמשכת.
היתה שם מחשבה בתת מודע:
* זה נגמר אבל אני ממשיכה לעבד זאת במוחי עם כעס/טינה…*
* אני פותרת קונפליקט של דחייה בדרך תינוקית להשיג תשומת לב*,
עלתה גם רגישות יתר בקשר למתח שחוותה. ואכן מדובר פה על דחייה קשה שהילדה חוותה מאביה שהתקשה להתרגל לרעיון האבהות שלו ולא היה מסוגל לגעת בידה מספר חודשים.
מדובר על בחור ילדותי ומורכב למרות שכבר עבר את גיל ה 40. היתה לו ילדות קשה והוא בכלל לא רצה להיא ילדים לעולם.
אשתו פנתה אליי בעבר וטיפלתי בשניהם במספר נושאים שלכאורה לא היו קשורים להורות. למרבה הפלא חודש לאחר סיום הטיפולים האישה הרתה וזאת לאחר 12 שנה של נישואין בהם הם “נזהרו” מאוד מלהכנס להיריון.
הטיפולים האנרגטיין מסתבר פתחו כמה חסימות בתת מודע של שניהם וכך התאפשר היריון תקין וטבעי. למרות זאת כשהילדה נולדה האב התרחק והתכנס לתוך עצמו ואפילו קינא בתשומת הלב שאישתו נתנה לילדה. היום הקשר בינו לבין הילדה השתפר פלאים ודווקא עכשיו הילדה מביעה את תגובתה לדחייה באמצעות פריחה נוראית בישבן.
עשיתי מספר ניקויים לקשר בינהם, טיפלתי בדחייה ובהתנגדות שהילדה חוותה מאביה. כשנולדה ביקשתי מהאב שיסביר לילדה בזמן שהיא ישנה את כל מה שעבר עליו, מדוע התנהג כך, תוך שבוע נתבשרתי שהפריחה נעלמה לחלוטין ושהקשר בין האב לילדה הולך ומתחזק והוא ממש מאוהב בה.
נדהמת כל פעם מחדש מהחיבורים הללו בין גוף לרגש ומתרגשת לשמוע על עידכונים כאלה משמחים..
השאירי תגובה